מי החיילים והחילות המשתתפים בקרב על הרצון והתאמתם לרבדי הנפש

כשהיינו מגיעים לבית המקדש, היה זאת לשם הקרבת 'קרבן' (מלשון – קרב-ן: שער החמישים, ה-"ן", של הקדושה הוא שער הרצון).

מה זה קורבן? למה צריך לעשות "על האש" דייקא במקום הכי חשוב בעולם? אז ככה:

הקרבן הינו פעולת חיבור רוחנית לבורא שמשמעותה: "אני מוותר על החלק הבהמי שבנפשי, שבו חטאתי-נפלתי, וע"י הקרבתו והצהרתי שאני מעלהו על המזבח ושורפו – רצוני להשתפר במידותיי, לתקן דרכיי, ולעלות מדרגה לרצון גבוה יותר, וכך להתקרב לרצון בוראי מעתה ואילך".

הבעל שם טוב הקדוש לימד שבית המקדש הקטן שבכל אחד מאיתנו הוא בליבנו, משכן הרצונות.
לשם התקרבות לבורא נותנת לנו התורה מיני קורבנות מן החיה הטהורה, (אלו הן המחשבות הטובות, הקדושות שלנו) ומסביר הרמב"ם : "כל הקרבנות של מיני נפש חיה באין מה' מינים בלבד: מן הבקר (=שור) ומן הכבשים ומן העזים ומן התורים ומן בני היונה".
וכבר כתבנו כי כל הפרטים המוזכרים בתורה הקדושה הינם צופן, ומילות רמז גם לכוחות הנפש שבנו, וכך גם סוגי הקרבנות, שקיימים במינון כזה או אחר בכל אחד מאיתנו (לקורבנות המעופפים נניח בחיבור זה): כיצד?

כבש – שור – עז:

הכבש: (החי"ר?) מה ייחודו?
הוא תמיד בעדר. מן קונפורמיסט כזה.
אין מה לצפות ממנו לשום דבר אישי ויוצא דופן בהתנהלותו.
האם זה טוב? תלוי במנהיג: אם יש לו מטרה, אם הוא יודע את הדרך אליה, ואם מלאכת ההובלה נהירה לו – הכבשה תתן חלב, צמר וכח לכלל בנוכחותה.
אך אם לאו... היא תצעד לתהום, חלילה, אחרי השאר – "כי ככה כולם עושים"...

שור: (חיל השריון?) מה ייחודו? הולך קדימה, חורש, ולא מעניין אותו כלום, רק קדימה ראש בקיר.
האם זה טוב? תלוי:
אם אתה קבלן בניין וצריך לשבור איזה קיר – השור משרת טוב.
אך אם אתה נמצא במסלול צעידתו, ובמקרה גם הינך לבוש בחולצה אדומה (או כתומה...) אז זה קצת בעייתי, לא?
כלומר: שור צריך משהו שיחזיקו חזק ולא יתן לו לפרוץ ולרמוס היכן שלא צריך, משום שאם מתעלים את כוחותיו – אז עוצמותיו יופנו לשיפור וקידום המציאות.
שור היא הבהמה הטהורה החזקה ביותר.
תכונתה העיקרית זו הטבעיות שבה, המחזוריות הפשוטה שיש בכל בהמה, וזה מה שכתבה המשנה "כל בעלי השיר (הבהמות) יוצאין בשיר ונמשכין בשיר".
כי לצאת מן הבהמיות ניתן רק ע"י השיר (כפי שבע"ה נראה בהמשך, ועיין ליקוטי מוהר"ן תניינא, ס"ג), ולהוציא מן הבהמיות (= מן הבוץ) יכול רק מי שלא נמצא בה...

עז: (היחידות המיוחדות?) מה ייחודה?
עקשנית, ואם היא מבוססת בעמדתה – גם בית דין לא יזיזה, אלא רק... היא עצמה:
בתנאי שהעז תזהה שבמקום (נעלה) גבוה יותר נמצא ומחכה לה תענוג יותר גבוה, והיא תצליח לדמיין זאת בציור שכלי.
ייחודה של העז הוא בכך שהיא היחידה שיכולה לקפוץ למעלה ולהגיע לפסגות שאחרים לא יכולים, היא אינה זקוקה לעדר או רסן, והיא גם זו שמושכת אחריה אחרים.
אם רצון העז ודמיונה מונחים בקדושה – אזי מה טוב.
העיזים הן אלו שמובילות מצעידות את העולם בכל דור.

כאמור, בכ"א מאיתנו קיימים כוחות אלו במינונים שונים, ובכל חברה, קבוצה או כיתה – אצל מורים, ישנם אנשים שמחצינים פן יותר מסוים, שנמשכים לנטיות כאלו או אחרות.

בהכללה מותאמים הקורבנות לרבדי הנפש:
הכבשה – לעולם העשייה – שהוא פשוט גילוי כיוונו של המנהיג, כמו המעשה שהיא ביטוי בעולם של כלל כוחותינו הפנימיים.

השור – לעולם הרגש והדיבור – שיכולים לדרוס ולבנות אך דורשים פיקוח מתמיד.

העז – למחשבה – שמטפסים הכי גבוה אך חייבים מדמה דקדושה. כלומר קשר גומלין בין כח המחשבה לכח הדמיון והציורים השכליים ש"רצים" בפנים, ומתדלקים את ה"רצון".